בעיות התנהגות של הילדים – חלק ב

שקר או דמיון

גבולות האמת והשקר אינם צבועים בשחור לבן.
ישנו תחום רחב , הניתן לפרשנות דו משמעותית.
יתכן שכאשר אדם יספר את אשר אירע, יואשם ע"י רעהו בשקר מוחלט.
במיוחד אצל ילדים כושר השיפוט והאבחנה אינם מדויקים.
אסיפה של עשרים איש עשויה לדמות בעיניהם ככינוס של מאה איש
וג'וק קטן יתואר בפיהם כעכבר.

אצל ילדים מתערבבים לפעמים התחומים בין דמיון למציאות, ומה שמחסירה העין משלים הדמיון.
הוא שומע תיאור של מקום או של אירוע – הוא כבר "היה שם" בדמיון,
על כנפי דמינו הוא אכן היה שם.

הילד חוזר הביתה מבית הספר ומספר: המורה אמר לי ,שאני הילד הכי טוב בכיתה.
מתברר, שהמורה אכן אמר לו איזושהי מילה טובה, אבל מכיוון שכל כך התמוגג מן האמירה הזאת,
הוא שכנע את עצמו יותר ויותר שהמורה בעצם אמר לו, שהוא הראשון במעלה בכיתה.
הוא כלל לא רצה לשקר, עתה הוא פשוט משוכנע שזה מה שנאמר לו !

כאשר נאבחן, שבעיית הילד אינה אלא כוח הדמיון וההגזמה, יהיה עלינו להתמקד בהכוונתו להיות מציאותי יותר, ריאלי יותר, שאינו מתעופף על כנפי הרוח.
יש לדרוש ממנו לדייק בדבריו ולהעיר לו על אי הדיוק בהם.
יש להניח שהשיפור לא יקרה תוך יום יומיים, אולם מאחר שאין כאן מאבק חינוכי ערכי,
אלא התפתחות שתבוא מאליה, שכן הדמיון הינו תכונה ילדותית, ההולכת ונחלשת ככל שגובר היסוד ההגיוני שבאדם –אין להתייחס אל הדברים בחומרה, אלא להשתדל לחזק אותו בכיוון מהנכון .

באשר לאבחנה בגבול שבין דמיון לשקר אין אפשרות לקבוע כללים יבשים.
עלינו לאבחן במתינות כל מקרה , כדי להשכיל ולראות אם היה זה שקר או שמא רק דמיון .

לפעמים הורים נכנסים במקרים אלו למאבקים עם הילד ומוכיחים אותו על פניו: "למה אתה אומר כך ? ! והרי זה לא היה כך ? ".
הבעיה היא ששני הצדדים צודקים ואינם צודקים, הילד אינו מדויק, אך כך הוא רואה כרגע את פני הדברים, הוא אינו משקר.

על ההורים ללמוד את נפש הילד, עליהם לדעת כי בעל דמיון איננו שקר.
הוא נולד עם רגש מפותח ועם דמיון מבורך – מין טיפוס שאינו מדייק במעשיו, וכל מעשיו וידיעותיו הם
"בערך".
את העובדות הוא צובע לפי תחושותיו, ואת הרצוי הוא הופך למצוי –אבל הוא אינו שקרן.
אגב על זה נאמר: "הזהרו חכמים בדבריכם" ובפרט כאשר מדובר בילדים.
כן-זהו כוחו של הדמיון בגיל הרך.
אם נאשים את הילד ונעמיד אותו כשקרן מקצועי – הרי שלא פעלנו בכיוון הנכון.
אנו מגיעים איתו לקרע גלוי וגורמים לו תסכול על שאיננו מבינים אותו , שכן הוא כלל איננו חש שהוא דובר שקר . ומאחר שאינו מרגיש שביצע מעשה רע , אין טעם לחנכו בדרך של דרישה ומאבק , אלא בדרך של עזרה והכוונה . נשלב אם כן את ידנו בידו הקטנה וכאשר אנו בצד לשו ייקל עלינו להבין את רגשותיו ואת מחשבותיו . או אז ננסה לשדלו לדייק בדבריו ולהימנע מן ההיסחפות בתיאוריו .
נגדיר לו פרופורציות נכונות באמצעות שאלות מכוונות כגון : "האם העץ הזה באמת גבוה כמו מגד אייפל " , האם הילד הזה התעלף או רק נפל?
"אתה הייתה בלונדון או בן דודך היה שם " ?
בדרך זו נעמיד אותו על מקומו , נקנה לו מבט ריאלי יותר על המתרחש סביבו ונחנכו לדייק בדבריו .

Share Button


לינק לשיתוף: