זלמן ניאזוב ז"ל

זלמן ניאזוב
בן אבא ויפה ז"ל
קווים לדמותו

מור אבינו ועטרת ראשנו-מוכר בנימוסים בעל מידות ודרך ארץ בנם של קדושים

זלמן ניאזוב. אבינו נולד בחג הסוכות בשנת התרפ"ח 1927 בעיר חיטירצ'י שבאסיה התיכונה לאביו ואמו מולא אבא ויפה "נִּיוֹזְ בּוֹיְיְ" ניאזוב, שהיה אחד מעשירי ומנכבדי העיר. מצד אביו נצר למשפחת ניאזוב-הסבא הגדול-מולא פנחס בן אוֹיְיְקֲנְד זצ"ל, שעלה לארץ הקודש בשנת ה'תר"ע 1910 לאחר תלאות קשות עם שלושת בניו מולא חייא, מולא אבא ומלא משיח, וגם ממון רב הביא עימו והקים בית בעירה"ק ירושלים בשכונת הבוכרים בבית ישראל הישנה. סבנו מולא אבא ע"ה לא יכול היה להישאר בארץ ישראל לבדו כי מאחוריו השאיר אישה וילדים בעיר סמרקנד וגעגועיו אליהם לא הרפו ממנו והבטיח להוריו שעוד יחזור לעיר הקודש עם משפחתו וכך נאלץ לחזור לסמרקנד.

ב-1935 נירדפו עשירי העיר חיטירצ'י ע"י הקומוניסטים וניכלאו בשל היותם יהודים ושומרי דת,גם סבנו ז"ל שהיה לו בית כנסת וכמה ספרי תורה נעצר ונאסר בבית הסוהר, אך הספיק להבריח את ספרי התורה עם בני משפחתו לעיר סמרקנד, לאחר שהשתחרר חזר לחיק משפחתו. לאחר זמן מה חלה ולא זכה לעלות חזרה לארץ ישראל וניפטר בשיבה טובה בגיל 76.

סבנו מולא אבא בן חנה זצ"ל המכונה "אֳבּוֹאּי נִּיוֹזְ בּוֹיְיְ" בשל עושרו הרב, נשא לאישה את סבתנו מרת יפה בת קיזי ז"ל, נצר למשפחת אמינוב (הסבא הגדול מולא בנימין "אַסָקוֹל"). לאחר שאשתו הראשונה נפטרה והשאירה שבעה יתומים קטנים, סבתא יפה גידלה אותם על בירכיה, ובנוסף ילדה שנים עשר ילדים, רובם "לא עלינו" נפטרו ממחלות עוד בהיותם קטנים, ונותרו ארבעה ילדים, הדודה פניר ז"ל, הדודה חוסני ז"ל, הדוד משה ז"ל שנעדר במלחמת עולם השניה ואבינו זלמן ז"ל שהיה בן הזקונים, תמיד הסבא ע"ה היה אומר לאבינו שבעזה"י שתעלה לארץ הקודש יש לי שם בית שבניתי שתוכל להשתכן בעתיד עם משפחתך אבל שערי הברזל של ברה"מ ננעלו ולא ניתן היה לעלות לארץ ישראל עד לשנת 1972.
אבינו נשא לאשה את מרת אמנו מרים שתחי' וזכו להקים משפחה לתפארת ולגדל שבעה ילדים ברוח יהודית בוכרית שורשית הגאה בעברה והדואגת להמשיך את מסורת המשפחה.
בשנת 1972 עלה לארץ ישראל יחד עם אמו הסבתא יפה ז"ל ועם מרת אמנו שתחי' והילדים, העלייה הייתה מאוד קשה מלווה בהרבה תלאות בדרך, משדה התעופה ישירות הגענו לירושלים לשכונת הבוכרים, קיבלו אותנו יפה בן דודו של אבינו הרב דוד ניסנוב הי"ו ורעייתו הדודה עליזה ז"ל, שהיא גם בת אחותו של אבינו דודה נקדם ז"ל, לאחר תקופה קצרה עברנו לגור בשכונת קטמונים שבירושלים.
משנת 1973 התחיל לעבוד ב-קו-אופ ירושלים כקצב, עבד קשה מאוד שתים עשרי שעות ביממה בכדי לפרנס בכבוד את משפחתו, היה מאוד זריז בעבודתו, חבריו לעבודה מספרים עליו שהוא היה עובד כמו שלושה פועלים עד כדי כך היה זריז, בעל נימוסים ונעים הליכות אוהב לעזור לבריות ולסובבים אותו ואף קיבל את התואר עובד מצטיין לשנת 1986 ותעודת הוקרה על עבודתו הטובה והמסורה. בשנת 1990 פרש לגימלאות אך למרות גילו המבוגר עבד כ- 12 שנים נוספות כגימלאי.


נפטר בשם טוב בשיבה טובה ביום שבת קודש פ' בהעלותך י"א סיון תשס"ה (זלמן ניאזוב ז"ל)

 
אבינו ז"ל אהב את התורה ולומדיה, וסיפר שבסמרקנד החליטו הוא וחבריו הצעירים ללמוד לקרא עברית בסתר, מפי רב הקהילה מולא זבולון לבייב זצ"ל, סבו של מר לב לבייב הי"ו, התלמידים רק התחילו ללמוד לקרוא, אחד השכנים כנראה הלשין לשלטונות הרוסים, ומיד ברחו מפני פחד שלטונות הקומוניסטי.
בשכונתנו שכונת קטמונים היו כ-20 משפחות בוכרים, ולא היה בית כנסת לעדה הבוכרית היינו מתפללים בבתי כנסת ספרדים, אבינו ז"ל לקח יוזמה להקים בית כנסת לעדה הבוכרית באזור מגוריו וכך היה, את המקלט שמתחת לבניין מגורינו הפך לבית כנסת לעדה הבוכרית "נווה אבא" על שם אביו ז"ל, השאיל ספרי תורה והביא את החזן מולא רחמים גאולה הי"ו, שגם יחזן וגם ילמד ילדים טעמי המקרא וחזנות, אבא ז"ל היה אומר לנו "תלמדו יש לכם הזדמנות הבית כנסת הזה זה בית-ספר, כל עוד אני הגבאי כאן". וכך באמת אנו שני בניו וכמה מבני העדה למדנו חזנות מפי מורינו מולא רחמים גאולה הי"ו וכל זה יאמר לזכותו ללא תמורה, ולא על מנת לקבל פרס.
המניין היה בצימצום, אנשים לא היו מגיעים לבית הכנסת בזמן, אנו זוכרים שאבא ז"ל היה רץ מבית לבית דופק בדלת ומבקש שיבואו להשלים מניין, היה עומד מחוץ לבית הכנסת ומכניס אנשים בכדי שבית הכנסת לא ייסגר בשבת, היה מעלה אנשים לתורה ללא תשלום וללא מכירת הברכות רק שיבוא הציבור וישלים מניין והכול לשם שמים. במשך הזמן, רוב המשפחות הבוכריות עזבו לשכונות אחרות היה לאבא קשה לארגן מניין, ולצערנו הבית הכנסת נסגר.

חלומו של אבינו ומשאלת ליבו הייתה להכניס ספר תורה להיכל בעודו בחיים שישאר לדורות, וב"ה זכה כשנה לפני פטירתו להכניס ספר תורה מהודר בתהלוכה מפוארת להיכל בית הכנסת כתר תורה בשכונת קטמונים בירושלים.
אבינו ז"ל היה מחנך אותנו ללכת בדרך התורה והיראה, לתת כבוד, לעזור לזולת, ולכבד אדם באשר הוא, בן אם הוא קטן או גדול, והוא שימש דוגמא לכך.
מתפללי בית הכנסת כתר תורה שהיה מתפלל עימם יום יום מספרים, שנהנו להסתכל עליו כי היתה לו הדרת פנים כפני מלאך ודמותו חסרה להם מאוד בבית הכנסת, חלקם היו מבקשים ממנו שיברך אותם, אהבו וכיבדו אותו מאחר והיה מכבד כל אדם באשר הוא. לאחר תפילת השחרית היו לומדים דף גמרא ולמרות שאבא לא היה מבין טוב עברית היה מקשיב, ולא פעם שמענו אותו אומר כמה שלימוד הגמרא פותחת את החכמה ושהוא מאוד נהנה לשמוע את מה שלומדים.

אבינו זכה ב"ה לבנים ובנות חתנים וכלות נכדים ונינים ולהקים דור ישרים ולחנכם למידות טובות למוסר ולדרך ארץ.

ועליו אומר הכתוב: "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום הולדו"

נפטר בשם טוב בשיבה טובה ביום שבת קודש פ' בהעלותך י"א סיון תשס"ה.

ת.נ.צ.ב.ה

 

Share Button


לינק לשיתוף: