חינוך לנער על פי דרכו

חינוך לנער

מסכת החינוך בכללותה נחלקת לשני חלקים :
א. עקרונות החינוך הכללים.
ב. פרטי ההתייחסות לטיפוסים ולמצבים שונים .

עקרונות החינוך : אהבה , כבוד, הערכה ומשמעת . עיקרון אהבת הילד , אינו מותנה במצבו או התנהגותו של הילד , עלינו לאהוב אותו ללא מצרים ,כי הוא ילדינו , כי החניך שלנו ,
כי הוא התלמיד שלנו –זוהי חובתנו כהורים ,כמחנכים וכמשפיעים . חובה לכבד ילד באשר הוא אדם , נברא בצלם אלוקים , זו היא חובתנו כלפיו כאדם אל אדם . השפלה בשום אופן איננה דרך בחינוך , באשר אסור להשפיל ולבייש אף אדם .! אכן מותר לבוז למעשה הרע ,אך לא לעושהו !

כאשר דורשים מאדם לבצע משימה כלשהי והוא עומד בה –יש להעניק לו את מלוא הערכה המגיעה לו . התייחסות חיובית למאמציו היא בגדר חובה אנושית ,בלי שום קשר לרמתו הכללית ולמעשיו אחרים .
כך גם לגבי יתר עקרונות החינוך , שהם בבחינת אבני המשקל בידיו של הורה , מחנך ושל כל בן אנוש .

דבר נוסף – כל הורה חייב להכיר פן נוסף במסכת החינוך , והוא החלק של "על פי דרכו" . עליו לדעת להתייחס למצבים שונים ומשתנים ולטיפוסים שונים ומורכבים ולהתמודד איתם .
בראש ובראשונה דורש הדבר להכיר את היכולת להכיר כל ילד ולאבחן אותו ,לדעת להבין נפשו ולאתר את אשר הוא זקוק . חשוב לדעת להקשיב לו , ולהבין מבין השיטין של דבריו מה מעיק עליו , לרדת לרגשותיו ולהכיר את תכונותיו . ולשם כך נדרשת הבנת הנפש .

הכלל של "חינוך לנער ע"פ דרכו" מחייב אותנו תחילה לדעת מהי דרכו של הנער , ובשלב השני ולאור זה – איך לחנך אותו באופן שיתאים לתכונותיו .

ישנם גם בעיות עמוקות יותר ,כאלה אשר גם אם אינן נוגעות לכל ילד ,אין הם נדירות ביותר.
ישנם ילדים רבים , הסובלים מבעיות התנהגות מסובכות מן הרגיל, כאלה הן הנטיות לשקר, לאלימות , לגניבה ,לקנאה ולכעס.
יש להתמודד עמן בצורה נכונה ע"י הבנת מקור הבעיה וחיפוש פתרונה .

נביא כמה דוגמאות מנטיות אלו ודרכי התמודדות,
כמובן שך מה שנכתב כאן זה בגדר המלצות וכל דבר יש לדון לגופו של עניין ולהתייעץ עם מומחה בנושא.

הקושי שבעקירת נטיות שליליות.

דומה שהקושי המרכזי בתיקון נטייתו השלילית של הילד הוא אנחנו עצמנו,
לכן טרם ניגש לפתרון בעיית ילדינו, ננטרל את בעיית עצמנו.
הגורם המשבש את מבטנו אל הבעיה הוא הרגשות והתגובות המתחוללות בתוככי נפשו של הורה או המחנך
מצד אחד מתגברת בקרבנו תחושה של רגשי אשמה, חשים אנו כאילו מישהו מאשים אותנו בכישלונו של הילד .
יוצאים עם הילד לרחוב , ומדמיינים שכולם מצביעים עלינו, "ראו גידולים שגידלתם"

מצד שני גואה בנו רגש הכעס : איך ייתכן שבתוך ביתי יגדל ילד עם נטיות –פרא שכאלו ?
דווקא מכוח תחושה שהילד הוא שלנו ומרוב אהבתנו אליו , אנחנו כועסים עליו על שהעז להיות כזה וכזה .
רגשות מנוגדים אלו גורמים לנו אי נעימות רבה . כל חזון שלנו על הילדים מחונכים ונפלאים , הצומחים ועולים ומתנהגים כשורה , מתנפץ בצורה כל כך מאוכזבת . המציאות טופחת על פנינו והתסכול ממלא את לבנו , ומישהו צריך לשלם על זה .

מי כבר מדבר , כאשר הבעיה הזאת נודעה בסביבה וגורמת לנו בושה : כולם ראו איך ילדנו מפריע והורס , כל השכנים במכולת , או בסופר ראו אותו חומק עם שוקולד . הסומק מכס את פנינו , כאשר אנו רק מדמיינים את מחשבותיהם של כל השכנים עלינו …. הבעיה היא כבר מזמן לא בעייתו הבלעדית של הילד .

מדובר כאן למעשה בבעיות אישיות שלנו , אלא שתכונה אנושית למדי המצויה בנו גורמת לנו למצוא פורקן לבעייתנו בקרבן הקרוב ביותר , הלא הוא ילדינו .
כך נענש אומלל זה ללא פרופורציה , בצורה לא אבהית ולא חינוכית , ע"י מכות או עונשים אחרים .

בפי העם רווחת האמרה : " הוא מוכרח לתפוס את הגנב !" כלומר : ואם לא יצליח הוא יתפוס עובר אורח תמים ויכריז עליו כי הוא הגנב , כי בכל מקרה מישהו חייב להימצא הנאשם בתסבוכת הזאת . ומי אשם במקרה זה יותר מן הילד ? ! …
השגיאות המסוכנות והחמורות ביותר מתרחשות בגלל נטיות חולשה שכאלו , כאשר הנגיעה האישית והרגשות התוססים מטשטשים כל מחשבה הגיונית ויציבה.

Share Button


לינק לשיתוף: